עיניים

 
אוטם של ראש עצב הראייה היא מחלה שכיחה בגיל מבוגר. מחלה זו נגרמת עקב הפרעה באספקת הדם לעצב הראייה הגורמת לפגיעה בעצב. ירידה פתאומית בראייה ללא כאב יכולה להיות סימפטום של אוטם ראש עצב הראייה. לרוב  הירידה היא רק בחלק משדה הראייה. 
 
ניתן להבחין בשני סוגים של אוטם ראש עצב הראייה:
1) אוטם שאינו נגרם מדלקת עורקים:  זהו הסוג השכיח ביותר  הנקרא גם Non Arteritic Ischemic Optic Neuropathy (NA AION).
2) אוטם הנגרם מדלקת עורקים, לרוב בעורק הרקה (Temporal Arteritis): זהו הסוג השכיח פחות אך החמור יותר הנקרא גם  (Arteritic Ischemic Optic Neuropathy (A AION.

קרא עוד

מתוך האנציקלופדיה הרפואית G-Med Pedia 
 
 
מצב שבו העדשה הטבעית של העין אינה קיימת בה, אם לאחר ניתוח, חבלה, או בשל מצב מלידה. המונח אפקיה מתייחס למצב שבו אין עדשה בכלל בעין ואילו פסאודופקיה מתייחס למצב שבו הושתלה בעין עדשה מלאכותית (Intraocular lens).  
 
Phakos הוא המונח הלטיני ל"עדשה" ומכאן השם. אפקיה=חסר בעדשה, פסאודו-פקיה=עדשה מלאכותית.
 
לעדשה הטבעית של העין כוח תשבורת ממוצע של 20 דיופטר. בעבר, כאשר ניתוחי הקטרקט התבצעו ללא השתלת עדשה בעין, היה על המנותח להרכיב משקפיים בעלי כוח תשבורת גבוה של כ- 13 דיופטר (כפיצוי על החסר הפנימי בעין של עדשה בכוח כ- 20 דיופטר). מדובר בעדשות משקפיים עבות, כבדות, לא נוחות ומעל לכל גם עדשות שגורמות למגבלות ראיה כמו צמצום בשדה הראייה ובאיכות הראייה בשל עוביין.
מצב מלידה של אפקיה הוא נדיר ביותר וכמובן שהוא מביא לאובדן ראייה ומצב של עין עצלה (אמבליופיה). המצב מצריך הרכבת משקפיים או עדשות מגע כבר מגיל של כמה שבועות. אפקיה מלידה יכולה להיות קשורה עם מחלות ומצבים נוספים ברפואת עיניים כמו- גלאוקומה (לחץ תוך עייני מוגבר ופגיעה בעצב הראייה) ומומים נוספים במבנה העין.
 
 
 
תמונה מס' 1- עדשה וקופסית שעברו סבלוקציה/נקיעה.  
 
מצב נרכש של אפקיה יכול לקרות אחרי חבלה לעין או אחרי ניתוח להסרת העדשה. לעיתים נדירות יש מצבים בהם מתקבלת החלטה מראש שלא להשתיל עדשה תוך עינית מלאכותית במהלך ניתוח הקטרקט. מצבים כאלו יכולים לכלול- מצב שבו בעין אחת כבר התבצע ניתוח ללא השתלת עדשה, מצב של קוצר-ראייה גבוה (מיופיה גבוהה) שבו עצם הוצאת העדשה הטבעית מביא את העין למספר נמוך/רפרקציה נמוכה גם ללא השתלת עדשה או מצב שבו השתלת העדשה עלולה להיות מורכבת ולהביא לסיבוך קשה. 

קרא עוד

נכתב על ידי  פרופ' יובל יסעור וד"ר עירית רוזנבלט

 
מאמר זה מתוך האנציקלופדיה הרפואית G-Med Pedia 
 
 
בצקת מקולרית היא עיבוי והצטברות נוזלים בתוך שכבות הרשתית באזור המקולה – אזור מרכז הראייה ברשתית. הבצקת נגרמת מדליפת כלי דם רשתיים פגועים באזור המקולה עקב פגיעה במחסום הדם-רשתית (blood-retinal barrier). דרך הדופן הפגועה של כלי הדם  דולפים נוזלים, חלבונים ושומנים, ונוצרת במקולה בצקת מקומית מלווה לעתים קרובות בשקיעת חומרים בשכבות הרשתית הנראים כתפליטים קשים ו/או דימומים. הנוזלים המצטברים אינם נספגים, וללא טיפול מתאים הם יכולים להישאר ברשתית , להרוס את תאי הראייה, ולפגוע בראייה התקינה.

קרא עוד

הגדרה
בלפריטיס היא דלקת כרונית של העפעפיים. 
קיימים שני סוגים עיקריים  של בלפריטיס: בלפריטיס "קדמית", הקשורה עם זיהום בסטפילוקוקוס אאוראוס, ובלפריטיס אחורית הממוקמת באזור בלוטות המייבאום (meibomian glands) והיכולה להיות קשורה עם מספר מחלות עור כגון: סבוריאה (seborrhea) ורוזציאה (rosacea).
 
 

 בתמונה- בלפריטיס עם שינויים כרוניים בשפת העפעף, הפרשות, בלוטות שומן פקוקות וכלי דם על שולי העפעף.

 
סימנים וסימפטומים
הסימפטומים הקשורים בבלפריטיס כוללים אודם בעין ובעפעפיים, גירוי, תחושת יובש, חול וגוף זר, קשקשת על הריסים, הפרשות וכן הפרשות יבשות בבקרים.
הסימנים: אודם והתעבות של שפת העפעף עם שינויים במבנה שפת העפעף, סתימה של בלוטות השומן, בלוטות המייבאום, האחראיות על הפרשת המרכיב השומני לשכבת הדמעות, צמיחת כלי דם בשולי העפעף, קשקשים על הריסים ובמיוחד קשקשים העוטפים את שורש הריס (scarves), הפרשות, וסימני גירוי על הקרנית התחתונה, עם צמיחת כלי דם בהקף הקרנית.  
 
 
 בתמונה- קשקשת על הריסים
 
סיבוכים
ייתכנו סיבוכים- חיידקים המועברים מהעפעף אל הקרנית יכולים לחדור את אפיתל הקרנית ולגרום לזיהום מקומי  (corneal abscess/infiltrate), או לתגובה דלקתית מקומית בקרנית (marginal keratitis). סיבוך נוסף המופיע במחלה כרונית מתמדת  גורם לצמיחה לא תקינה של הריסים באופן שגורם להם לצמוח כך שיפנו לכיוון הקרנית ויגרמו לשפשוף שלה והנקרא טריכיאזיס (trichiasis). כחלק מהמהלך הטבעי של בלפריטיס מופיעות לעיתים החמרות ואיתן לעיתים מתפתחת שעורה, שהיא בעצם חסימה של בלוטה או מספר בלוטות מייבאום.

קרא עוד

נכתב בשיתוף עם: דר' עדיאל ברק, מנהל יחידת רשתית וזגוגית במרכז הרפואי תל אביב
 
הינתקות אחורית של הזגוגית מתרחשת כאשר הזגוגית נפרדת מחיבורה לרשתית. 
 
הזגוגית (הנקראת בלעז ויטריאוס, Vitreous) היא ג'ל שקוף הממלא את חלל העין מאחורי העדשה וקדימה לרשתית. הג'ל הופך יותר ויותר נוזלי עם הגיל, ובסופו של דבר ניתק מהחיבור הצמוד שלו לרשתית. מצב זה מכונה הינתקות אחורית של הזגוגית (Posterior Vitreous Detachment, PVD). 
 
תהליך זה קורה באופן שכיח ביותר בשלב מסוים בחיים. אצל רוב האנשים, בדרך כלל בין גיל 40 ל 70, אך יכול לקרות בכל גיל. באנשים קצרי ראייה, או אנשים שעברו ניתוח עיניים כלשהו או חבלה עינית, שכיחות האירוע גדולה יותר. 

קרא עוד

המאמר נכתב על ידי פרופ' יובל יסעור וד"ר עירית רוזנבלט 

מאמר זה מתוך האנציקלופדיה הרפואית G-Med Pedia 

הרשתית היא שכבת התאים וסיבי העצב הרגישים לאור, והיא מצפה את מרבית גלגל העין בחלקו הפנימי. שכבה זו אחראית לקליטת האור ועיבודו, בתהליכים ביוכימיים מורכבים, לתמונה המועברת דרך מסילות הראייה העצביות אל מוח הראייה. הרשתית מקבלת את חלק מאספקת הדם שלה מהדמית שמתחתיה, ובעיקר מקבלת את אספקת הדם מעורק הרשתית המרכזי, הנכנס אליה בנתיבו שבתוך עצב הראייה  והמתפצל בתוכה לכל חלקיה.  הדם חוזר ממנה ע"י מערכת הוורידים שבתוכה. אלה מתלכדים באזור ראש עצב הראייה ("דיסקה") לווריד רשתית מרכזי,היוצא מהרשתית אל מערכת הדם הכללית בנתיב הסמוך לעורק הנכנס אליה. כלי הדם הוורידיים הללו עלולים להיחסם במצבים חולניים שונים. החסימה עשויה להיות חלקית (Branch Retinal Vein Occlusion  - BRVO) או מלאה (Central Retinal Vein Occlusion - CRVO).
 
בחסימה המלאה - CRVO, הווריד המרכזי נחסם עקב תהליך חולני מקומי בדופן הווריד, או בקומפלקס העורקי-וורידי, מה שמאט או חוסם לגמרי את זרימת הדם מתוך העין אל מערכת הוורידים שמחוץ לה. מחלת כלי דם עורקיים מקומית או כללית היא גורם הסיכון העיקרי לחסימת הווריד המרכזי, אם כי גם מחלה וורידית מקומית או סיסטמית ומחלות המטולוגיות הן גורמי סיכון משמעותיים. בעת החסימה נוצר גודש ניכר בכלי הדם הוורידיים שברשתית, גודש המאט את כל מחזור הדם ברשתית. כלי הדם הרשתיים אשר נפגעו עקב הגודש מדליפים דם ונוזל, והרשתית מתמלאת בבצקת, בדימומים, בתפליטים שומניים ובמוקדי נקרוזיס איסכמיים, מה שגורר פגיעה ניכרת בראייה. בהמשך התהליך, עם הזמן, נוצרת איסכמיה קשה יותר -"רעב לחמצן", עם פגיעה נוספת בראייה עקב גירוי ליצירת כלי דם "חדשים" פתולוגיים ברשתית, בראש עצב הראייה, בענביה הקדמית (הקשתית) ובזווית הניקוז של נוזלי העין ( "ניאווסקולריזציה").

קרא עוד

 המאמר נכתב על ידי פרופ' יובל יסעור וד"ר עירית רוזנבלט 
 
 
מאמר זה מתוך האנציקלופדיה הרפואית G-Med Pedia 
 

הרשתית היא שכבת תאים וסיבי עצב הרגישים לאור, המצפה את גלגל העין בחלקו הפנימי. היא אחראית לקליטת האור ועיבודו לתמונות המועברות דרך מסילות הראייה במוח אל מוח הראייה. הרשתית מוזנת ע"י הדם המגיע אליה על ידי עורקים הנכנסים אליה דרך פתח עצב הראייה בחלקו האחורי של גלגל העין בצורת עורק רישתי מרכזי. הדם הוורידי מתפנה מהרשתית ע"י וורידים קטנים המתלכדים לארבעה וורידים ראשיים, המתלכדים בעצמם לווריד הרשתית המרכזי, העוזב את העין אף הוא באזור עצב הראייה בסמוך לכניסת העורק הראשי של הרשתית.

קרא עוד

מתוך האנציקלופדיה הרפואית G-Med Pedia 
נכתב על ידי פרופ' אילה פולק וד"ר פיטר הופמן 
 
חסימת עורק הרשתית המרכזי האחראי על מרבית אספקת הדם לרשתית העין. לרוב נגרמת פגיעה קשה ופתאומית בראייה בעין אחת ללא כאבים. המחלה אנלוגית לאירוע מוחי של העין. חסימת עורק הרשתית המרכזי גורמת לירידה פתאומית חדה בראייה עקב הפסקה באספקת הדם שהוא מקור התזונה והחמצן, לרשתית. הרשתית היא הרקמה העצבית של העין האחראית על קליטת גירוי האור והעברתו למוח לעיבוד התמונה. התופעה נדירה ונפוצה בקבוצת הגיל המתבגרת וקשורה למצבים אחרים המלווים בפגיעה בכלי הדם, אך היא עלולה להתפתח גם בצעירים. התופעה היא חד צדדית ורק ב1-2% מופיעה דו-צדדית.

קרא עוד

מצב בו הריסים גדלים לכיוון העין ויכולים לגעת בקרנית ובלחמית. הריסים יכולים לצמוח ממקומם הרגיל לכיוון העין או ממקום אחר בשולי העפעף. יש לציין כי במצב זה אין כל שינוי במנח העפעף.

קרא עוד

יובש בעיניים: איך נפטרים מהבעיה
 
רבים מאיתנו לוקים ביובש בעיניים הגורם לנו לצריבה, לכאבים ולתחושת אי נוחות. פעמים רבות הדבר נובע ממזג האוויר או מפעילות ממושכת המאמצת את העיניים. לעיתים היא עלולה להיות תוצאה של מחלה קשה. איך ניתן להתגבר על היובש. ומה ניתן לעשות בכדי לדעת בוודאות שלא מדובר במשהו חמור יותר?
 
יובש בעיניים (תסמונת העין היבשה) הוא מצב שבו פני השטח החיצוניים של העין  אינם מצופים בשכבת דמעות-נוזלית מספקת כדי לשמור על לחות קבועה. במצב הטבעי, הבריא, יש בלוטות הפרשה זעירות המפרישות שומנים, ובלוטות דמעות המפרישות נוזל. תפקיד הנוזל הינו להרטיב את פני שטח העין, ואילו השומן יוצר מעטה שומני על-פני הנוזל ושומר על הנוזל מפני אידוי. כאשר השכבה השומנית חסרה או פגומה, העין תתייבש גם אם כמות הדמעות תקינה, זאת מכיוון שללא ההפרשה המימית, ההפרשה השומנית לא מספיקה על מנת לשמור על העין מיובש.               

קרא עוד

נכתב בשיתוף עם: ד"ר מיכאלה גולדשטיין 
 
ניוון מרכז הראייה ברשתית, או AMD - Age Related Macular Degeneration, מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לעיוורון מרכזי בקרב אנשים בני 50 ומעלה, בעולם המערבי.
 
עקב הזדקנות האוכלוסייה, שכיחות המחלה הולכת ועולה בעולם המערבי ומהווה אתגר טיפולי הן לחולה עצמו, והן מבחינת רפואה ציבורית. לפני כארבע שנים נכנס לשימוש טיפול חדשני של הזרקת חומרים שמדכאים שגשוג כלי דם (חומרים אנטי אנגיוגנים) לחלל הזגוגית. טיפול זה שינה לחלוטין את מהלך המחלה ותוצאותיה.  

קרא עוד

עין שקועה היא תוצאה של נסיגה נרכשת של גלגל העין לתוך הארובה הגרמית.

 הגורמים הכלליים לשקיעת העין פנימה הם הצטמקות העין, ירידת נפח של השומן הארובתי, הגדלת נפח הארובה או משיכה אחורה של העין.

קרא עוד

תסמונת פסוידוטומור צרברי, יתר לחץ תוך גולגולתי עצמוני
  
תסמונת פסוידוטומור צרברי (Pseudotumor Cerebri) או יתר לחץ תוך גולגולתי עצמוני  (Idiopathic Intracranial Hypertension)  היא תסמונת המתאפיינת על ידי קיום של לחץ תוך גולגולתי מוגבר, אך ללא עדות למסה תוך מוחית או להפרעה בניקוז הורידי.
 
בתסמונת פסוידוטומור צרברי או יתר לחץ תוך גולגולתי אין סכנה לחיים. שתי הבעיות העיקריות הן סבל קשה לחולה עקב כאבי ראש חזקים וממושכים, אשר אינם מגיבים לטיפול במשככי כאבים, ופגיעה בראייה עד כדי אובדן ראייה ונזק לשדה הראייה. יש חשיבות לאבחנה מהירה במניעת אובדן הראייה.
 
התסמונת פוגעת בעיקר בנשים צעירות בגיל הפוריות, אך לא נדיר למצוא ילדים ואנשים מעל גיל 45 הסובלים מהפרעה זו. באוכלוסייה הכללית שכיחות המחלה היא 0.9 לכל 100,000 איש. השכיחות עולה ל 3.5 בנשים בגילאי 20 עד 44, ול 13 כאשר מדובר בנשים שמשקלן גבוה בעשרה אחוזים ממשקל הגוף התקין. כמו כן, השכיחות עולה עד כדי 19 ל 100,000 בנשים בקבוצת הגיל הנ"ל, אשר משקלן הוא בכעשרים  אחוזים מעבר למשקל הגוף התקין. השכיחות בגבריםהינה 1:8. בישראל, שאוכלוסייתה מורכבת מאנשים מארצות מוצא שונות, השכיחות זהה לזאת של ארצות המערב.

קרא עוד

פסוידוטומור צרברי בילדים  - יתר לחץ תוך גולגולתי עצמוני
Pseudotumor cerebri in Children or idiopathic intracranial hypertension
 
פסוידוטומור צרברי הינה תסמונת המתאפיינת בלחץ תוך גולגולתי מוגבר מסיבה לא ידועה, ללא עדות בהדמייה לגידול מוחי או להפרעה בניקוז הורידי. 
 
הכרת התסמונת ואבחנה מהירה חשובים במניעת אובדן ראייה קבוע. 
 
במבוגרים שכיחות המחלה הינה 1-2  ל 100,000 איש, אולם השכיחות עולה בצורה משמעותית בנשים  בגיל הפוריות אשר סובלות מעודף משקל. במבוגרים, השמנה היא ככל הנראה גורם סיכון מרכזי, וירידה במשקל משפרת את התסמינים. 
 
התסמונת מופיעה גם בילדים, אך בניגוד למבוגרים, לא הוכח קשר להשמנת יתר ואין הבדל בין בנים ובנות מבחינת שכיחות המחלה.

קרא עוד

תיאור כללי
קרום טרום רטינלי הוא מצב בו נוצרת שכבה עדינה של רקמת חיבור  מעל לרשתית המרכזית. רקמה זאת עלולה לגרום ירידה בראיה המרכזית ולעיוות ראיה (מטמורפופסיה) . המחלה ברוב המקרים נגרמת ללא כל סיבה ברורה, ושכיחה בעיקר בגיל המבוגר (מעל גיל 70) . הטיפול במחלה הינו ניתוח בו מסירים את השכבה במהלך ניתוח ויטרקטומיה. 
 
אבחנה
אבחנת קרום טרום רטינלי נעשית על ידי בדיקה קלינית על ידי רופא עיניים . על מנת לבצע את  הבדיקה יש צורך בהרחבת אישונים , ולאחרי ההרחבה נבדק מצב הרשתית בעזרת מיקרוסקופ ועדשות מגדילות אשר מאפשרות לגלות מצבים על פני הרשתית. האבחנה הקלינית מאוששת על ידי בדיקת דימות, כשהבדיקה המקובלת היום הינה OPTICAL COHERENCE TOMOGRAPHY  אשר מאפשר לראות חתכים של הרשתית ולגלות ליקויים על פני ובתוך הרשתית. 
 
 
 
סימנים וסימפטומים
המחלה גורמת לירידה בראיה  ועיוות ראיה, אשר מתפתחות בהדרגה תוך מספר שנים בדר"כ. הירידה בראיה הינה באזור מרכז הראיה וגורמת לטשטוש בראיה העדינה והפרעה ביכולת הקריאה, אך אינה גורמת לעיוורון מלא. עיוות הראיה מתבטא בראיית קווים ישרים כעקומים. התפתחות הירידה בראיה אינה מלווה בכל כאב ויכולה להתפתח לאיטה – לעיתים תוך שנים רבות. 

קרא עוד

ראש עצב הראייההוא האזור בו מתחיל עצב הראייה בגלגל העיןזהו מקום יציאת סיבי העצב שמקורם 
מהתאים הגנגליונריים של הרשתית
ראש עצב הראייה הוא אותו חלק של עצבהראייה שאנו רואים בעזרת האופתלמוסקופ (ophthalmoscope
וידוע גם בשם אופטיק דיסק ( .(optic dis

קרא עוד

העין הסוכרתית
 
הפגיעה השכיחה ביותר בעין ובראייה בחולי סוכרת היא פגיעה ברשתית העין. צורה זו נקראת רטינופטיה סוכרתית (Diabetic Retinopathy ). 
 
הרטינופטיה הסוכרתית יכולה לגרום לירידה בראייה לעיתים עד כדי עיוורון. למעשה, רטינופטיה סוכרתית היא אחת הגורמים המובילים לעיוורון בעולם המערבי והסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה חמור אצל אנשים צעירים בגילאי 20-65.
 
רטינופטיה סוכרתית היא מחלה של כלי הדם הקטנים ברשתית שנגרמת כתוצאה מהסוכרת. כלי הדם החולים דולפים, מדממים ויוצרים בצקת והפרעה למבנה הרשתית התקין. במקרים אלה תהיה ירידה הדרגתית ומתמשכת בראייה.
 
עם החמרת  המחלה , יש שגשוג של כלי דם חדשים שבאים לפצות על כלי הדם החולים. אולם, כלי הדם החדשים הם בעלי דופן חלש שנוטה להיקרע ולגרום לדימומים לתוך חלל העין,  ולהצטברות נוזלים הגורמים למשיכת הרשתית וניתוקה ממקומה. כתוצאה מכך, מופיעה באיזור מרכז הראייה ברשתית בצקת שמפריעה לראייה וגורמת לאובדן ראייה חד.
 
שכיחותה  של רטינופטיה סוכרתית  עולה עם משך הסוכרת והיא קיימת בכ-85% מכלל הסוכרתיים  החולים במחלה תקופה ארוכה של  מעל 25 שנה. 

קרא עוד

מאמר זה נכתב על ידי ד"ר איריס קרשין-ביכלר ופרופ' ענת קסלר 
 

התיסמונת ע"ש טולוזה-האנט (Tolosa Hunt syndrome) היא תיסמונת נדירה יחסית המתבטאת בכאבים חזקים סביב העין יחד עם  שיתוק השרירים המניעים את  גלגל העין. התיסמונת נגרמת בעקבות תהליך דלקתי גרנולומטוטי לא ספציפי של אזור הסינוס הקברנוסי(cavernous sinus)    ואזור חוד ארובת העין (superior orbital fissure) אשר במוח. 

קרא עוד